מקור תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ב׳:ב׳
2 הלכה: תַּנִּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר קוֹנְסִין בּוֹ וּמוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ אֶת הַתָּלוּשׁ וְאֶת הַמְּחוּבָּר. עַד כְּדוֹן מֵזִיד אֲפִילוּ שׁוֹגֵג וַאֲפִילוּ כְּרִיכוֹת.
פירוש פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ב׳:ב׳
2 גמ' תני בשם ר"מ. בתוספתא ריש פ"ב דאין לו בה כלום אפי' מה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו הכל:
3 עד כדון מזיד ואפי' שוגג. בעיא היא עד כאן לא שמענו דקונסין אותו אלא אם זרק במזיד ואי נימא דאפי' שוגג כדאמרי' בעלמא לר"מ דקניס שוגג אטו מזיד ולא איפשטא:
4 ואפי' כריכות. כלומר אפי' עשה העני מן הפאה שלקט או מן הלקט כריכות עומרים וסד"א דכיון דטרח כולי האי אין מוציאין ממנו קמ"ל דאפי' בכה"ג קונסין אותו ומוציאין ממנו וינתן לעני אחר: